סולידריות חברתית

בסוציולוגיה ובפוליטיקה, סולידריות (לפי האקדמיה ללשון העברית, בעברית אַחֲוָה^[1]) היא רגש של אחדות המבוסס על שותפות של אינטרסים, מטרות או העדפות בין בני אדם. המונח מצביע על היחסים החברתיים הקושרים אנשים אחד לשני.

סוציולוגיה

כמה סוציולוגים הציעו פירוש מדויק יותר למושג, ביניהם אמיל דורקהיים. דורקהיים הבחין בין סולידריות מכנית וסולידריות אורגנית כדי להבהיר את המעבר מחברות פשוטות לחברות מודרניות. סולידריות מכנית מתעוררת מתוך הומוגניות, מתוך דמיון בין בני האדם בעבודתם, בחינוכם הדתי וסגנון חייהם. לעומת זאת, סולידריות אורגנית מתרחשת דווקא מתוך התלות ההדדית שיוצרת חלוקת העבודה החברתית. מושג זה קשור גם ל"דבקות המוסרית", שבה תלויה יכולתה של חברה, לדידו של דורקהיים, לחוש שהיא מחוברת באמונות מוסריות.

הגישה המדגישה בחברה המודרנית את הסולידריות האורגנית מובילה ל"עקרון הארגוני" בהתבוננות על עבודה. זאת כיוון שהסולידריות האורגנית מדגישה את תלותם של עובדים בתגמול שמעניקים להם ארגוני עבודה בירוקרטיים.

עבודתו של הרברט ספנסר נחשבת למבשרת הרעיונות הקשורים בסולידריות אורגנית.

פוליטיקה

בשיח הפוליטי, סולידריות מובחנת מאמפתיה ושאר רגשות חיוביים לגבי הזולת בכך שהיא בדרך כלל תכונה של הזדהות עם מאבק של קבוצה מדוכאת. אנו יכולים לחוש (ולהביע) סולידריות עם חברי קבוצה חברתית דומה לנו (כגון עובדים במפעל אחד השובתים מתוך הזדהות עם חבריהם במפעל אחר) או עם קבוצה שונה, אפילו כזו הנחשבת כיריבה (הועד הישראלי לסולידריות עם ביר-זית, למשל).

לפיכך סולידריות היא ערך מרכזי עבור שמאל וימין בפוליטיקה, כיוון שהלה מדגיש אידיאלים אוניברסליים על חשבון האינטרסים הקבוצתיים. ארגוני שמאל וימין ואיגודי עובדים רבים כוללים את המלה "סולידריות" בצורה כלשהי בשמם.

סולידריות חברתית בעידן מדיה חברתיים

המדיה החברתיים ממלאים תפקיד מרכזי בטיפוח סולידריות חברתית על ידי השמעת קולות שונים וחיבור של אנשים סביב מטרות משותפות, כפי שהודגם במספר מקרים. לדוגמא, תנועת "בלאק ליבז מאטר" מדגימה כיצד המדיה החברתיים מאפשרים הפצה מהירה של מידע, גיוס תומכים ויצירת קואליציות על פני גבולות גיאוגרפיים לגבי אירוע מסוים. למשל אנשים ממקומות שונים בעולם תמכו ומחאו נגד האפליה כלפי אנשים שחורי עור. פלטפורמות כמו טוויטר ואינסטגרם עודדו את הפעילים לשתף נרטיבים אישיים ונקודות מבט אלטרנטיביות, ובכך להרחיב את השיח הציבורי ולאתגר את הנרטיבים המסורתיים. עם זאת, האפקטיביות של אקטיביזם במדיה החברתית, כפי שניתן לראות ב"חופש החמקן שלי", הדוגל בזכויות נשים באיראן, מדגישה גם את המהמורות הפוטנציאליות. בעוד שפלטפורמות אלו מקלות על סולידריות על ידי איחוד אנשים התומכים במטרה מסוימת, קיים סיכון של ירידת מעורבות עם הזמן, כפי שנצפתה לאחר אירועים ויראליים כמו דמותו של איילן כורדי, הילד הסורי שנטבע בדרכו לטורקיה תוך כדי הגירתו עם הוריו בזמן המלחמה האזרחית בסוריה בשנת 2015. תופעה זו, המכונה "חמלה מתפוגגת", מדגישה את האופי החולף של האקטיביזם המקוון ואת האתגרים בשמירה על מחויבות ארוכת טווח מעבר לפרצי תשומת לב ראשוניים. לכן, בעוד שהמדיה החברתיים משפרים הסולידריות בין קבוצות שונות, שמירה על המומנטום דורשת ניהול אסטרטגי של מערכות הפועלות ומתכננות פעילויות האקטיביזם במדיה חברתיים כדי לנווט בנושאים כמו עייפות דיגיטלית והצורך במעורבות מתמשכת כדי לחולל שינוי חברתי מתמשך.